המסע
לפולין , תשע"ד, יולי 2014
בית
הקברות בוורשה,
אוסף
אפרורי של קודש שנשאר
יום
אפרורי, בין קריר לקר,
מזג
האויר כאילו מוציא מתוכינו את הבפנים
מעלינו
חופה מעוננת
איתנו
סיפורים שיוצרים "מזרק" שמטפטף את הבלתי נתפס
שקט,
דממה
הגשם
מתחזק
חופת
העננים הופכת לחופת מטריות – כולנו כיפה אחת
צעד
אחר צעד בין היסטוריה בלתי נתפסת
קבר,
מצבה, קבר אחים, נר שכבה, צמיד יד "שובו אחים"
התקוה,
יזכור, פרח, אבן, אדמה
גשם
זלעפות, כאילו נפתחו שערי שמיים – שמיים בוכים
מישהו
מוכן לקרוא קדיש?
"יתגדל
ויתקדש שמי רבא..."
ניגבנו
דמעות, נשארנו חבוקים תחת מטריות
אשר
לעשר דקות הפכו את כולנו לחופה מעל הקברים
"יתגדל
ויתקדש"
פרלי
ניניו, המסע לפולין, תשע"ד, 2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה