המסע
לפולין, מיידנק
מיידנק -
סיפור
מיידנק
– זוועות, צמרמורות, אין אויר, ריח, דשא, צריפים, נעליים, אפר, גדרות, ועוד גדרות
הייתי
המאסף – הסתכלתי על הילדים שהולכים בשקט מתוח, בסקרנות שמציפה
ראיתי
אותם מזדהים, ראיתי אותם מרגישים, ראיתי חלק בוכים, מחבקים, זזים הצידה
ראיתי
אותם מצלמים הכל – ראיתי ילדים גאים, כועסים שמעתי אותם שואלים...
מיידנק
סיפור – מה הסיפור שלך?
סוף
יום – נפגשנו לספר את "הסיפור שלי"
ואלה הגיבורים
שלנו היום:
מוסיקה
שלא היתה- איך זה יכול להיות...
סבתא
שלי ניצולת השואה- שנפטרה לפני שבוע
יעקב,
איש העדות שפגשתי בהכנה וניזכרתי בו כאן במיידנק
היהודים
שהיו כאן
צריף
הנעליים
בן
הדוד של המדריכה רחל שעבד במחנה הארור הזה
מיידנק
כמדבר – מדבר של סבל, זוועה, רוע כמה הרוע
מיידנק
, סיפור
זה
הסיפור שלי, שלנו
סיפור
שאין לו סוףףףף
שלכם
פרלי וצוות 2 , המסע לפולין, תשע"ד, 2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה